ניוזלטר #4 (אתר ישן)

עלון מקוון #4 - פברואר 2011

שלום!
פעילויות הגיבוש של מובילה יוצרות היכרות אותנטית בין המשתתפים. אבל מהו בעצם הקשר בין משחקי שולחן והיכרות? כיצד תורמים משחקי שולחן לגילוי עצמי והדדי? בטור של גיליון זה נציע תשובה (אחת מני רבות) לשאלה זו דרך "חלון ג'והרי".

משחק החודש הוא משחק "ירוק": שימוש חוזר במשחק ותיק ומוכר, עם חוקים חדשים ומתאימים יותר לתקופתנו. נסו ותהנו!

ואחרון חביב: העלינו לעמוד הבית באתר סרטון לקט קצר, מכמה פעילויות גיבוש שקיימנו לאחרונה. מוזמנים לצפות! (אם אינכם רואים את הסרטון עשו Refresh לעמוד).

- ערן גילה


ג'ו והארי לומדים משהו נוסף מ-Perudo
מהו הערך המוסף של פעילות המשחקים שלנו? יש כמה, והיכרות היא אחד מהם. חלון ג'והרי הוא דרך נהדרת לחשוף כיצד משחק יחיד טמון בחובו הזדמנויות מרובות להיכרות.

חלון ג'והרי (Johari Window) פותח בשנות החמישים ע"י הפסיכולוגים ג'וזף לופט והארי אינגהם, ככלי להבנת מערכות יחסים ותקשורת בין אישית. הוא שימושי במיוחד למיפוי תהליכי היכרות בקבוצה. לצורך ענייננו נתייחס למודל בלבד (במקור, הכלי בשלמותו כולל מטלת ייחוס מילים לאנשים).

תרשים של חלון ג'והרי ג'ו והארי מדברים על שני צירים של גילוי וידיעה: פנימי וחיצוני. הפנימי: מה שידוע לי ומה שאינו ידוע לי על עצמי. החיצוני: מה שידוע ומה שאינו ידוע עלי לאחרים. כפי שרואים בתרשים, נגזרים מכך ארבעה איזורי מודעות: גלוי, עיוור, נסתר ובלתי-ידוע.

כדי לצמצם את האיזור העיוור – עליך לשאול שאלות.
כדי לצמצם את האיזור הנסתר – עליך לספר.
פעולה בשני כיוונים אלו תביא כמובן גם לצמצום האיזור הבלתי-ידוע והגדלת האיזור הגלוי.

קבוצה משחקת Perudo, משחק של ניחושים ובלופים. כל שחקן צריך לנחש בתורו כמה קוביות עם ספרה מסויימת מסתתרות מתחת לכוסות. כל ניחוש חייב להיות גבוה מקודמו, כך שבשלב מסויים – הניחושים הופכים לבלתי סבירים בעליל. שחקן שנתפס עם ניחוש שגוי, מאבד קוביה ומתקרב צעד אחד להפסד. כל אחד יכול לראות רק את הקוביות שמתחת לכוס שלו. כמו בחידה על האנשים שצריכים לדעת מה צבע הכובע שיש להם על הראש, כל שחקן מסיק מסקנות מהניחושים של השחקנים הקודמים.

על פניו, נראה שאינטואיציה סטטיסטית עוזרת במשחק. ולכן לחלק מהשחקנים יש הרגשה שמשה התקציבאי מועמד טוב לנצחון. גם משה חושב כך.

מה שהקבוצה יודעת בתחילת המשחק הוא האיזור הגלוי. אך במשך המשחק התמונה משתנה. משה מגלה שסטטיסטיקה הוא יודע, אבל להעמיד פנים - לא; לפחות לא בפני רונה, שתמיד תופסת אותו מבלף. האיזור העיוור של משה מצטמצם, והוא לומד משהו על עצמו באינטראקציה עם רונה. רונה אינה מופתעת; היא יודעת כבר שמשה "שקוף" עבורה.

לקראת סוף המשחק הקבוצה מגלה שעופר, המעצב הגרפי, הוא טקטיקן מצטיין - שמשתמש באופן מתוחכם בניחושים מופרכים, כדי להפיל את המתחרים שלו. עופר מודע לכישורים שלו, שמאפשרים לו להשיג הרבה פעמים מה שהוא רוצה על ידי "סדר פעולות" מדוייק מול מערכות; אבל הקולגות שלו פחות מכירים את הצד הזה בו. האיזור הנסתר בחלון ג'והרי הצטמצם קצת.

ומה מתרחש באיזור הבלתי ידוע? באיזור הזה נמצאים אפיונים אישיותיים שעדין לא קיבלו את ההזדמנות להתגלות, לא לעצמנו ולא לזולתנו. למשל, תכונות ויכולות שאינן רלוונטיות למשחק הנוכחי - יתכן מאוד שמשחק אחר, עם אתגר אחר ודינמיקה שונה, יאפשר להן את ההזדמנות לצאת אל האור.

ואילו דברים אתם יכולים ללמוד במשחק על עצמכם ועל חבריכם?
יש רק דרך אחת לגלות... :-)


בכל חודש אלמד כאן משחק שאפשר לשחק עם עזרים שיש לכם בבית (ולפעמים בתיק). משחקים שמתאימים לערב חברתי, פתיחת ישיבת צוות, כשממתינים לאוכל במסעדה ועוד.

משחק החודש: ספיד סקרבל (Speed Scrabble)
בלי לוח, בלי ניקוד, בלי תורות: גרסת-בזק אנרגטית ורווית אדרנלין למשחק השבץ-נא הותיק. ל2-6 שחקנים שיודעים לאיית, ועותק אחד של שבץ-נא.

שבץ נא (במקור: Scrabble), שיצא לאור לראשונה ב-1948 (בישראל מאוחר יותר כמובן) הוא משחק מהדור הישן. כזה שמתאים לערב שישי חורפי קר, על קנקן תה, בנעלי בית. משחק ארוך ואיטי, שמצריך סבלנות, ואם נודה על האמת – הוא דורש שפה עשירה ויכולת איות טובה, ההולכת ונעלמת בעולם בודקי האיות והשלמת המילים האוטומטית.

האם נגזר על עותק השבץ-נא שרובץ במעמקי הארון שלכם לא לראות עוד אור יום?... לא! יש פתרון ראוי, מעודכן, המתאים לקצב החיים במאה ה-21.

את המשחק שפניכם משחקים עם אבני שבץ-נא, בעברית או באנגלית. ללא הלוח. הוא מתאים ל-2-6 שחקנים, ומשחק שלם נמשך דקות ספורות בלבד.

הכנה:
(1) מפזרים את כל האותיות, עם הפנים כלפי מטה, במרכז השולחן.
(2) כל שחקן מקבל 7 אותיות להתחלה.

מהלך:
(1) סופרים יחד "3, 2, 1...צא!", וכל שחקן הופך את האותיות שלו, ומנסה לסדר אותן מולו, כך שהן מתחברות למילים הגיוניות. כל האותיות חייבות להיות מחוברות לאותו מבנה (כמו בתשבץ. ראו תמונה לדוגמה). בכל שלב במשחק, שחקן יכול לפרק את התשבץ שלו ולסדר אותו מחדש.
(2) כששחקן מסיים את האותיות שלו הוא קורא "אחרון!", וכל השחקנים לוקחים עוד אות ממרכז השולחן.
(3) אם שחקן נתקע עם איזושהי אות ורוצה להפטר ממנה, הוא קורא "זבל!", מחזיר את האות (פנים למטה) למרכז השולחן ולוקח במקומה 3 אותיות חדשות.
(4) המשחק נגמר ברגע ששחקן סיים את כל האותיות שלו, ואין מספיק אותיות כדי שכולם יוכלו לקחת אות חדשה. השחקנים האחרים בודקים את התשבץ שלו. אם הכל נכון, הוא מנצח. אם לא, הוא נפסל , ושאר השחקנים ממשיכים לשחק עד שיש מנצח חדש.

פשוט, נכון?

תהנו! שבץ-נא על סטרואידים

כן ! גם אני רוצה לקבל חינם ניוזלטר
עם משחקים מדליקים לצוות ב-5 דקות הכנה